בוקר אחד התעורר הזנב
ולא היה מרוצה מחייו
אני אף פעם לא ראשון
תמיד תמיד אחרון
נגרר אחרי כל האיברים בסוף
ולא מצליח לראות את הנוף
אני שארית
צ'ופצ'יק
קצה
נמאס לי מזה!
נאספו החיות
ולמשמע התלונות
נעמדה כל חיה
נימקה ופירטה
מדוע הזנב
חשיבותו מועטה
פתח האריה את ההתכנסות
ואמר,
זנב יקר,
להזכירך,
רעמתי המפוארת עושה אותי מלך,
לא אתה !
חייך הכריש במלוא שיניו.
עם כל הכבוד לך, זנב,
הרי בלי שיני אגווע ברעב
ורק אותן אני צריך, בכפור ובשרב.
החתולה השמיעה גרגור
אצלי הפרווה היא כל הסיפור
השועל צמצם את עיניו ואמר לכל העדה
מוחי הערמומי הוא ממש אגדה
הוא כל מאודי
עם זנב או עם בלי
הגיע הבואש עם מראה מאיים
וכולם זזו הצדה כדי שלא ישפריץ עליהם
אתה סתם מזדקף, הקניט הבואש את זנבו המפואר,
כדי שכולם יברחו לפני שיהיה מאוחר.
בשביל מה אני צריך אותך? רק כדי להיות נחמד?
אסריח ודי, אני לא חייב כלום לאף אחד!
הציפור פנתה לזנב והמהמה
אני, בלי כנפיים, אישאר על האדמה
לא אהיה כלל ציפור
אז מה זה חשוב, אדון זנב, אם תהיה ראשון בתור?
רק השממית הוורודה הקטנה חשבה אחרת
ובשקט בשקט החלה מדברת,
דווקא הזנב חשוב מאוד בטבע
עלי, למשל, הוא מגן מכל פגע
בלעדיו אני עלולה למות ברגע...
אבל מילותיה היו חסרות ערך
ונשכחו להן על אם הדרך
כי לפתע צץ ילד קטן ולא מוכר
ובחיוך התערב ואמר
זנב זנב, אתה באמת מיותר
להזכירך, אצלנו בני האדם אתה אפילו לא איבר!
חה חה חה
צחקו החיות מהבדיחה
והאספה שככה
הכריש חזר לים
הבואש למחילה,
האריה נכנס ליער
החתולה התכרבלה,
השועל יצא למארב חשוב
והציפור התעופפה לה לבלי שוב
כל החיות נפוצו לדרכן
בטוחות בצדקתן
הזנב כל כך נעצב
עד שנפל למשכב
הוא לא כשכש
ולא נפנף
ולא הסתלסל
ולא התפתל
ולא ניווט
ולא היכה
ולא התנתק
ולא פיתה
רק שכב לו כל היום במיטה
ואז קרו דברים מוזרים
האריה השתגע מרוב זבובים
כי זנבו לא נפנף אותם, הם הציקו אימים
הבואש נרעד
בלי זנב זקוף
הוא לא הבריח אף אחד
והיה לגמרי שקוף
החתולה שזנבה נעלם
הרגישה לפתע עלובה בעולם
הכריש לא מצא את דרכו בים
כי זנבו לא ניווט אותו שם
הציפור, שזנבה הוא כמו הגה של מטוס,
איבדה גובה ובקושי בקושי נחתה בסוף
והשממית?
הו, השממית הקטנה היתה ממש בסכנה!
זנבה לא התנתק כדי להטעות את אויביה
ולא היה מי שיגן עליה
זה היה ממש מזעזע
העולם פשוט השתגע
הבינו החיות שהמצב חמור
וקראו ללב לבצע בירור
בדק הלב את הזנב
ונדהם מממצאיו:
כמות עצב כזאת היא עניין מסוכן
אם לא נטפל בזנב
הוא לא ישוב לעולם!
מה עשינו, קראו החיות בקול מפוכח
ויתרנו על איבר חשוב כל כך
הן מיהרו לזנב
והתנצלו בפניו:
סליחה, זנב יקר, על הפרצוף החמוץ
לא הבנו עד כמה אתה נחוץ
אנא שוב,
אתה חשוב!
כמו רעמה
וכמו שיניים
כמו פרווה
וכמו כנפיים
אתה כל כך חשוב, שבלעדיך אין לנו גוף!
אבל הזנב לא הגיב
כבר לא היה לו כוח להקשיב
הוא גם נעלב
וגם נעזב
וממש לא התחשק לו לסלוח עכשיו
לפתע היה במרכז העניינים
חשוב כמו כל האיברים
איזו הרגשה טובה
אז הוא שכב שם שעות
ונתן לחיות להרגיש קצת נואשות
הן טיפלו
והִשקו
וניקו את חוליותיו
כדי שיחזור לפעול כאן ועכשיו
ואכן,
לאט לאט התחזק הזנב והתמלא בכוחות
עד כדי כך שהצליח לסלוח לכל החיות
הוא חזר לכשכש ולהשוויץ
לנווט ולהקפיץ
להתלפף ולהתנתק
כי סוף חשוב כמו התחלה
בלי שום ספק!
העולם נרגע
והפסיק להשתגע
הכל חזר לתפקד ולהתנועע.
רק בני האדם
עדיין לא גילו בזנב עניין,
והמשיכו בחייהם כאילו אינו קיים
אבל מה הם מבינים בזנבות?
Comments